עקרון הליטוש של Cerium Oxide אבקת ליטוש לאדמה נדירה

תפקידה של אבקת ליטוש אדמה נדירה cerium oxide בתהליך הליטוש. בהיסטוריה, אנשים השתמשו באבנים מרוסקות קשות יחסית או בחלקיקי חול טבעי כדי להחליק ולהבריק כלי אבן על מנת להפוך אותם למעשיים ויפים יותר. עם הופעתם של כלי חרס ומוצרים אחרים, אנשים מקדישים יותר תשומת לב לטחינה והברקה של המשטחים שלהם, אך התהליך עדיין נותר בעבודת כפיים פרימיטיבית. עד סוף ימי הביניים, עם עליית תעשיית הזכוכית וייצור מראות גדולות באירופה, התפתחו במהירות תהליכי השחזה והליטוש לזכוכית. באותה תקופה, תהליך טחינת הזכוכית בוצע בעיקר על כלי מכונות. בתעשייה, עיבוד קר של זכוכית מתחלק בהדרגה לשלושה שלבים: השחזה גסה, השחזה עדינה והברקה. ליטוש מכני כימי של זכוכית יכול לשפר ביעילות את איכות פני השטח של חלקי עבודה מזכוכית, ובכך לענות על צורכי הליטוש של תעשיות זכוכית מדויקות כגון זכוכית תצוגה ומסכי מגע.
אין כיום תיאוריה מאוחדת שלמה על מנגנון ליטוש זכוכית, אך היו דיווחים רבים בקהילה האקדמית בנושא זה, הכוללים בעיקר את הנקודות הבאות:
1. לגבי תורת הפעולה המכנית, ליטוש במהלך תהליך ההשחזה נגרם מהאינטראקציה בין ציוד ההשחזה;
2. תורת הפעולה הריאולוגית (תיאוריית הכימיה הפיזיקלית), כלומר חיכוך גורם לעיוות פלסטי של פני הזכוכית, או שהחום שנוצר מחיכוך מתרכך להמסה ולזרימה על פני הזכוכית. ליטוש הוא תהליך של פיזור מחדש של מולקולות פני השטח של זכוכית ליצירת משטח שטוח;
3. תורת המכניקה והכימיה הפיזיקלית, כלומר, תהליך ליטוש זכוכית הוא תהליך משותף של אינטראקציות כימיות מכניות ופיזיות;
4. לפי תורת התגובות הכימיות, ליטוש זכוכית הוא תוצאה של תגובה כימית מקיפה בין מים, חומרי ליטוש, רפידות ליטוש וזכוכית. נכון להיום, דעה מקובלת בקהילה האקדמית היא שתהליך הליטוש הוא שילוב של תהליכים מכניים, פיסיקוכימיים וכימיים, כאשר פעולה מכנית היא בסיסית ופעולה כימית היא המפתח. תופעות ריאולוגיות מתרחשות גם בתהליך הטחינה.